כאן בונים-הכניסה אסורה!


מאוד חשובה המודעות של בני הזוג לגבי הצורך לפרטיות,לתת להם להיות לבדם

וזאת על מנת שיפתחו תשתיות חזקות-היסודות שעליהם תיבנה מערכת היחסים .


ח

שוב 

מאוד ש

בני הזוג יעצבו

 את חייהם כרצונם ללא התערבות בניהול חייהם ובפרט בשנים הראשונות.

התערבות המשפחה הסובבת מתרחשת עוד לפני שהזוג מפתח את תשתיות הקשר וקשה מאד לעמוד מול משפחות המוצא.

 

מומלץ מאוד, כאשר נראה הצורך בפרטיות שאינה מספקת,להשכיל להתנהל  היטב  עם משפחות המוצא תוך שמציבים ושומרים על גבולות ולייצר גבולות ברורים בן בני הזוג לסובבים אותם,כמו הורים, אחים ואחיות וחברים טובים וכדומה.

לגיטימי שקימת מידה של השפעה,יש אירוח וביקורים אבל בגבולות עבירים שהציבו לעצמם.

יש גבול חסום-לא מאפשרים למשפחות להתעניין ולהשפיע.

ויש גבול רמוס-אין גבול. נכנסים ורומסים: האימא מכתיבה לכלה כמה ילדים ללדת, כועסת  שילדה יותר מידי בגלל המצב הכלכלי וכו'.

יש מקרים שבני הזוג מסתדרים עם חייהם ואחרים מתערבים ושואלים שאלות. "מדוע אתה לומד עכשיו? מאוד קשה לכם. מה עם עבודה?"

חשוב מאוד לילדים הקשר עם משפחתם,אבל תוך הצבת גבולות כי המוקד החשוב הם הבעל והאישה ובפרט חתן וכלה בשנה הראשונה.

על משפחות המוצא לדעת את מקומם ולצמצם מעצמם ולתת לזוג למצוא את דרכם.

יחד עם זאת, הבעיה היא עם הזוג  שכן עליו להציב את הגבולות. את המשפחה אי אפשר לחנך.

כאשר הזוגיות טובה, בני הזוג לא יושפעו מ"ההרעלה" של המשפחה, הם יגדירו זאת כהשפעה הרסנית ויחשבו ביחד מה לעשות .  

 

 

בתחילת הדרך ה"ביחד" מאוד בולט בזוגיות. בשנה הראשונה השקעת הכוחות היא לתוך הנישואין ובהמשך גם מחוץ. התנועה הרגשית תופנה לתוך הזוגיות: "לא זזים אחד מהשני" "חושבים אחד על השני".

יש צורך לתת את מיטב וחלק גדול מהזמן להשקעה בקשר החדש שנבנה .

יכול להיות שיהיה מקום לשקול לשנות מספר שעות עבודה, שינוי מקום עבודה, דחיית לימודים, דחיית שאיפת חיים, תחביבים  וכדומה.

לאחר פיתוח התשתיות ועם הזמן כל אחד ייתן דגש גם ללבדיות שלו, דבר שהוא לגיטימי ואף הכרחי במערכות יחסים נורמאליות.לא בורח רחוק מידי אלא בצורה מאוזנת, ומתוך  תשתית של קשר זוגי  איתן,

 

 

 

מערכת הנישואין תהווה אמצעי תמיכה, עזרה ועידוד למימוש יעדים ושאיפות בחיים ולאור חשיבות זאת במקרה הצורך כדאי  לפנות ליועץ נישואין  מקצועי.