כח ההרגל בנישואין

כלי מיוחד שמוטבע בהתנהגות בני האדם הוא כוח ההרגל, יתרון  שבא  לביטוי בחיי הנישואין".

ההרגל, אחת ממתנות האל, כלי רב כוח הוא. על ידו יוכלו בני האדם להישיר דרכם ולסגל לעצמם אורחות חיים מתוקנים.
בעל ספר החינוך במצווה תצ"א – מצוות מינוי שופטים ושוטרים מסביר שהעם מקיים את ציווי השופטים מחמת יראת השוטרים "ומתוך הרגלם בטוב ויושר מחמת יראה, ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק". מוסיף בעל ספר החינוך ומסביר, שההרגל משפיע על טבע האדם וממש משנה את הטבע: "כי כמו שהטבע יכריח האדם למה שהוא מבקש כן ההרגל חוזר בו כעין טבע קיים ויכריחנו ללכת בדרך ההרגל לעולם". לפי דבריו, אפילו ההנהגה שנרכשה בכפיה מאימת השוטרים נקבעת ומשתרשת בלב האדם ומשנה את טבעו, משפיעה על הרגליו ורצונותיו עד שנהפך טבעו לבחור ולרצות את מה שרגיל הוא בו ובעזרת ה' יתמיד כך לעולם.
יסוד זה מהווה בסיס לבניין חיי האדם ומשפיע על  יסוד חיי הנישואין.                                      

על דברי בעל ספר החינוך גם במצווה תקפ"ב: מצוות "ושימח את אשתו אשר לקח –"מצוות שנה ראשונה.
בשורשי המצווה מסביר בעל ספר החינוך שהקב"ה חפץ בטוב ולכן ברא עולם, על מנת להיטיב לבריות. רצונו ש"יתיישב העולם בבריות טובות" שנולדו בבית טוב ומתוקן בו שוררת זוגיות נכונה והרמונית, המעניקה ביטחון לילדים הגדלים בבית זה ומאפשרת עיצוב האישיות שלהם באופן היותר טוב. לכן "ציווה עלינו – העם אשר בחר להיות נקרא על שמו לישב עם האישה המיוחדת לנו שנה שלימה מעת שנישא אותה" בלי עול של מלחמה ועיסוק בצרכי ציבור או תשלומי מיסים מיוחדים, על מנת שנהיה פנויים ליצירת זוגיות טובה והרמונית "כדי להרגיל הטבע עימה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב".  

גם החתם סופר מתייחס לחשיבות ההשקעה הרגשית בשנה הראשונה לחיי הזוג בקובעו "ראיתי בטעמי המצוות של ר' מנחם הבבלי טעם אחר הגון: בשנה הראשונה דעת אדם שקועה היא באהבת אשתו וגו' " (שו"ת חתם סופר, אבן- העזר ב' קנ"ה).                                                             

קובע הרמב"ם: "הוא שצוונו להתייחס חתן עם אשתו שנה תמימה, שלא יסע חוץ לעיר ולא יצא לצבא ולא יעבור עליו דבר מהדברים הדומים לאלו.... ישמח עמה עד מלאת שנה מיום בואו אליה  ( מצווה רי"ד, ספר המצוות).

 

ספר החינוך אף מוסיף טעם פסיכולוגי- רגשי למצווה זו וקובע כי הציווי לשמח את האישה בשנה הראשונה נועד לפיתוחה של לכידות רגשית- אינטימית בין בני הזוג וכינונם של דפוסי התנהגות והרגלים הולמים שישמשו את בני הזוג במהלך חייהם המשותפים (ספר החינוך מצווה תקפ"ב). כלומר במשך השנה הראשונה חייבים בני הזוג להיות עסוקים יחדיו בפרויקטים משותפים ועסוקים זה בזו על מנת להרגיל את רצונם זה לזו, לברר ולהגדיר את סדרי העדיפויות שלהם  ולהתרגל זה לזו, להנהגות והמעשים השונים שהיו חלק מהליכות חייהם בעבר, ליצור ישות זוגית אחת משותפת משני האנשים הנפרדים שהגיעו לחיי הנישואין מתוך רצון לבנות בית יחד ולהפוך לאחד, "כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו", מתוך שיתרגלו בני הזוג זה לזו, יתרצו ביניהם, יבקשו זה את זו ותשרור אהבה ביניהם.

  

 ריווח נוסף יופק מן העניין: "ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאישה זרה ויפנה אל האישה הראויה לו מחשבתו". הנהגה זו גורמת לקשר מושלם המרחיק מתוכו מעורבויות זרות ושונות, אפילו בהרהור ומחשבה. על ידי הנהגה זו תתגבר הקדושה בין כותלי הבית ותשרה בו שכינה "ויוכשרו הולדות שיולדו", ככל שתרבה הנהגה ישרה וטובה זו בעם ישראל ובעולם כולו "יהיה העולם מעלה חן לפני בוראו".

פעמים רבות עולה בשיחות עם הזוגות כי השנה הראשונה עברה עליהם באי נחת,והסיבות יכולות להיות רבות כמו שראינו. אך לעולם לא מאוחר, תמיד אפשר לשנות, אפשר ליצור "שנה ראשונה" אפילו אחרי שנות זוגיות רבות לא מוצלחות, אפילו עם כמה ילדים בבית ולהצליח. זה קשה יותר, מורכב ומסובך אך אפשרי.

על בני הזוג ליצור מפגשים מכוונים,יצירת אווירה מיוחדת ויצוקת תוכן, מתוך המשכיות ועקביות על מנת ליצור הרגלי שיחה וקשר, שיהפכו להיות מוטבעים בטבע של בני הזוג ויצרו חיבור ביניהם, בתחילה אולי באופן מלאכותי אך בהמשך יהפכו הם להרגלים, וחלק בלתי נפרד מחייהם

 

Comments